חטא העגל על האש

ישנו סיפור נפלא שמסתתר לו בינות לדפי גמרא מצהיבים בתלמוד, שאני תמיד, ובאופן 'פבלובי' למדי יש לומר, מוצא את עצמי נזכר בו ומעט דומע, כל אימת שמזכירים בסביבתי את "חטא העגל".

עפר צרפתי

---

"ייסורים של רבי על-ידי מעשה שגרם הוא עצמו באו, ועל ידי מעשה אחר הלכו.
על ידי מעשה באו, מה הוא? עגל אחד שהוליכו אותו לשחיטה, הלך תלה ראשו בתוך כנף של רבי ובכה. אמר לו: לֵך, לכך נוצרת. אמרו הואיל ואינו מרחם – שיבואו עליו ייסורים.
ועל ידי מעשה הלכו – יום אחד הייתה שפחתו של רבי מטאטאה את הבית, היו מונחים שם בני חולדה והייתה מטאטאה אותם. אמר לה: הניחי להם, כתוב: "ורחמיו על כל מעשיו". אמרו: הואיל ומרחם – נרחם עליו. (בבלי בבא מציעא פ"ה)

על "חטא העגל" המקורי, אולי החטא המכונן שלנו, נשברו אינסוף קולמוסים ונהרות של דיו נשפכו עליו. אבל בפשטות, כך נראה לי, מהותו האמיתי של החטא היה כפיות הטובה.

"כן זה נכון, רב השוני מהשווי בין חטא העגל המקורי ל"חטא העגל" של רבי" עפר צרפתי (צילום: ענת צרפתי)

עם של עבדים, שהיו ילדי הכאפות של השלטון המצרי העריץ שהתעלל וטבח בהם בלי למצמץ, יוצא אחרי מאתיים וכמה שנים מעבדות לחירות, רואה במו עיניו, כמו להבדיל, הנס בז'לגיריס שהיה למכבי, איך הרעים אוכלים סרטים וחוטפים לא פחות מעשר מכות מריבונו, אשכרה קורעים לפניו את הים, והם – עם של דגנרטים לכאורה, דקה אחרי שמשה מסובב את הגב כדי לפנק אותם ולהביא להם תורה מהממת יד ראשונה מבורא עולם – יוצרים להם עגל זהב ואומרים לעצמם בשכנוע פנימי מוזר אבל עמוק, שהעגל הזה הוא הוא, תאמינו או לא, האלוהים האורגינל שהוציא אותנו ממצרים.

כן זה נכון, רב השוני מהשווי בין חטא העגל המקורי ל"חטא העגל" של רבי, ובכל זאת חוט דק של דמיון מחבר בין שניהם, והוא אותה תכונה אנושית נפסדת של עצימת עיניים וחוסר יכולת לגלות אמפתיה לזולת ולמציאות שסביבם, או במילים אחרות – היצמדות בלתי מתפשרת להרגלים ישנים ורעים ולאמונות טפלות ומזיקות.
כאן עם שלם, שדורות על דורות הכיר וידע רק מה זו עבודה זרה – לא יכול להיפטר מההרגל המגונה שלו ויוצר לו תחליף אלוה מזהב ארבע עשרה קראט, ושם רבי הקדוש לא מצליח להשתחרר מההרגל שלו לראות בעגל המתחנן על חייו, גוש של בשר מהלך.

יום העצמאות המתרגש עלינו – היום בו יצאנו מעבדות מדינית לחירות (וואלק מי היה חולם בתקופת המנדט שנוכל לקיים בכיף בחירות חמישיות תוך שנתיים וחצי מי?!) – הוא הזדמנות מצוינת לכולנו לעצור לרגע, ולנסות ולהיפטר מאותם ההרגלים הרעים, הרפלקטיביים, שאיך שאנחנו שומעים "יום העצמאות", ישר אנו מדמיינים פטישי אוויר (זה עוד קיים?) ואיך שאנחנו שומעים את הפסוק של הפטרת יום העצמאות "עוד היום בנוב ינופף ידו.." ישר אנחנו חושבים על נפנוף מעל מנגל מעשן כשעליו מונחות גופות מבותרות של יצורים אומללים "כי לכך נוצרו".

הלוואי אמן, בחיי מתפלל מהלב, שנצליח לתקן את "חטא העגל השלישי" הזה, ונחדול להיות כפויי טובה לחברינו ולסביבתנו, ושנזכור תמיד, בעיקר ביום חירותנו, את "ורחמיו על כל מעשיו".

עפר צרפתי, הינו פעיל בארגון 'חופש לבעלי חיים'