שמות רבים לחג השבועות אשר מציין את שבעת השבועות שיש לספור מתחילת קציר השעורים ועד לקציר החיטים, ביום ה-50 לספירה. בשל כך מכונה החג גם "חג הקציר" ו"חג הביכורים" כיוון שבחג זה היו נוהגים להביא לבית המקדש את קורבן "שתי הלחם", הקורבן הראשון מתבואת חיטים חדשה: "וחג הקציר ביכורי מעשיך אשר תזרע באדמה" (שמות כ"ג פסוק 17), "וחג שבועות תעשה לך ביכורי קציר חיטים" (שמות ל"ד פסוק 22).

שמות נוספים לחג מדגישים את הפן הדתי שבו. כך, הוא נקרא גם "חג מתן תורה" כיוון שלפי המסורת, ביום זה נערך מעמד הר סיני בו התגלה אלוהים אל עם ישראל והוראה להם את עשרת הדברות החקוקים על לוחות הברית, "יום הקהל" כיוון שביום מתן תורה הצטווה משה להקהיל את כל העם לפני הר סיני ו"עצרת".

כך או כך, מדובר בחג חקלאי הקשור לעבודת האדמה ולעונת הקציר ואשר בזמן בית המקדש היו בני ישראל עולים לירושלים ומביאים ביכורים, לא רק ביכורי קציר חיטים אלא ביכורים משבעה מינים של תבואה ופירות שהארץ התברכה בהם על פי המקרא: חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ודבש (תמרים).

אז מה הקשר לחלב? שאלה טובה! החלב הופיע בשלב מאוחר יחסית בהיסטוריה וגם אז, היה חלק שולי ממנהגי החג. אסא קיסר מסביר, כי המנהג לאכול דברי חלב ודבש בשבועות הגיע רק במאה ה-14 מיהדות צרפת ואשכנז ויתכן כי הוא גם נעוץ בדיני הכשרות שניתנו בזמן חג השבועות בעקבותיהם נאלץ עם ישראל להסתפק במאכלי חלב עד שכליו יוכשרו. בכל מקרה, מציין קיסר, בזמנם של אלו שקיימו את מנהג חלב ודבש, לא היתה תעשייה מודרנית אלא אדם שחלק עם העגל את חלב הפרה בחצרו.

בשני העשורים האחרונים, נראה כי השתלטות החלב על חג השבועות טוטאלית ואין כל זכר לתבואת הארץ, ביכורים, חיטה וריח ההתחדשות. רק חלב, חלב, חלב ועוד חלב.

רבות דובר על כך שחג התנובה הפך לחג "תנובה" וש"שנים של שטיפת מוח פרסומית שוכנענו ששבועות הוא בכלל חג החלב"  אולם בין אם מדובר בחברות גדולות, חזקות ועשירות בעלות אינטרס שנצרוך חלב, כפי שמציע גם ערן הילדסהיים, ובין אם מדובר באהבה אמיתית של הישראלים והישראליות לחלב ומוצריו, אכילת דברי חלב בחג השבועות הינה מנהג ותו לא. ומנהג, כפי שמציין קיסר, "הוא לא הלכה ולא חובה אלא כשמו כן הוא מנהג".

אך לאחרונה יצא הרב הראשי לישראל באמירה מפורשת בהקשר למנהג אחר שיש לשקול את המשך קיומו – מנהג הבערת מדורות בל"ג בעומר וקבע: "אין שום מצווה להדליק מדורה, מנהג שיצא מפרופורציה".

כך בדיוק יש להתייחס למנהג החלב בחג השבועות, מנהג שיצא מפרופורציה. מהותו של חג השבועות הינה חגיגת ביכורי הארץ, ביכורי האדמה, התחדשות. וכל כולה חגיגה על טהרת הצומח. בתקופה בה יש מידע רב, מודעות ושקיפות עולות וגוברות ביחס למחיר הכבד שגובה תעשיית החלב מבעלי החיים, כמה מרענן יהיה  לחזור ולחגוג את חג השבועות במשמעותו ומהותו המקוריים – סלינו על כתפינו, ראשינו עטורים, מקצות הארץ באנו הבאנו ביכורים.

קרדיט: קרן טמיר